החלטה בתיק בש"פ 7853/12

1.       ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט א' אינפלד), מיום 15.10.2012, בתיק מ"ת 41781-05-11, שבגדרה הוחלט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

כתב האישום והליכים קודמים

2.       ביום 23.5.2011, הוגש נגד העורר כתב אישום, אשר ייחס לו את העבירות הבאות:

א.            קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

ב.             נשיאת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין.

ג.            ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין.

ד.            חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1)+(2) לחוק העונשין.

ה.           פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334 ו-335(א)(1)+(2) לחוק העונשין.

3.         מתיאור עובדות כתב האישום, עולה כי ביום 7.4.2011, על רקע סכסוך ממושך בין משפחות, הגיע העורר ברכבו, יחד עם אדם נוסף, סמוך לאצטדיון וסרמיל בבאר שבע. העורר עצר את רכבו סמוך לרכב אחר שהגיע ממול, יצא מהרכב כשהוא אוחז בידו אקדח, והחל לירות בכוונה לגרום למותם של יושבי הרכב. כתוצאה מהיריות, נפגעו שניים מנוסעי הרכב, אחד נפגע מקליע שחדר לעורפו ומקליע נוסף שחדר לגבו התחתון. לאחר שנותח, הוצא הקליע מתעלת עמוד השדרה. האדם האחר נפצע מקליעים בכתף שמאל ובעכוז ואושפז לקבלת טיפול רפואי.

4.       עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד לתום ההליכים בעניינו.

5.         בהחלטה מיום 1.6.2011, קבע בית המשפט המחוזי כי ישנן ראיות לכאורה לעבירות שעניינן חבלה ופציעה, אך לא כן בנוגע לניסיון הרצח. בית המשפט המחוזי התייחס לחלוף הזמן בין מועד האירוע ועד למעצרו של העורר - כחודש ימים, במהלכו לא התרחש דבר שהצביע על מסוכנותו של העורר. משכך, הורה בית המשפט על שחרור העורר לחלופת מעצר בכפוף לתנאים מגבילים: הפקדת עירבון כספי, חתימה על התחייבות עצמית, חתימת שלושה ערבים על ערבויות, מעצר בית בתנאים מגבילים, התרחקות ממקום מגורי הקורבנות, ליווי צמוד על ידי אחד הערבים והתייצבות תכופה בתחנת המשטרה.

6.         על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית-משפט זה, בבש"פ 4239/11 (השופטנ' הנדל), אשר קיבל את הערר והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים בעניינו. בית המשפט קבע בהחלטתו, מיום 7.6.2011, כי מעשי אלימות תוך שימוש בנשק חם מקימים חזקת מסוכנות, וזאת בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). יתרה מזאת, בית המשפט בחן באופן פרטני את נסיבות המקרה וקבע כי "הנסיבות מעצימות את מימד המסוכנות. מדובר בסכסוך בין משפחות, ונעשה שימוש באקדח. מהחומר עולה ששני קליעים חדרו לגופו של המתלונן, אחד מהם נותר בעמוד השדרה ואילץ את המתלונן לעבור ניתוח."

7.         לאחר החלטה זו, התקיימו מספר דיונים בעניין מעצרו של העורר, בבית המשפט המחוזי, והוגשו על ידי העורר מספר בקשות לעיון חוזר. בהחלטה מיום 1.11.2011, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשתו של העורר והורה על שחרורו בתנאים מגבילים מחמירים, וביניהם: הפקדת סכום כספי במזומן, חתימה על ערבות עצמית, ערבות צד ג' והימצאות במחיצת אחד מן הערבים בתוך ביתו. בנוסף, נקבע כי העורר יהיה נתון באיזוק אלקטרוני.

8.         על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית-משפט זה, בבש"פ 8077/11(השופט ס' ג'ובראן). בית משפט זה החליט, ביום 3.11.2011, לדחות את הערר וקבע כי מעשיו של העורר חמורים מאוד וכך גם נסיבות ביצועם. ואולם, נקבע על-ידי השופט ג'ובראן כי החלטתו של בית המשפט המחוזי, הכוללת את ליוויו הצמוד של העורר בידי ערבים, פיקוחו באמצעות איזוק אלקטרוני, הפקדת סכומי כסף גבוהים וחתימה על ערבות עצמית וערבות צד ג', יוצרת חלופה סבירה, ולכן אין מקום להתערב בה.

9.         לאחר תקופה קצרה, התברר כי תנאי האיזוק האלקטרוני אינם מתקיימים בפועל, בשל תקלה אזורית והמדינה הגישה בקשה לעיון חוזר בחלופת המעצר. בהחלטת בית המשפט המחוזי, מיום 17.1.2012, נקבע כי ראוי היה להורות על מעצרו המחודש של העורר בשים לב למסוכנותו, ואולם נוכח השתהות המדינה בהגשת הבקשה, הוחלט שלא להחזיר את העורר למעצר. לאחר בחינת חלופות שונות, החליט בית המשפט המחוזי על העתקת מעצר הבית לעיר מגוריו של העורר בשגב שלום, תחת פיקוח באמצעות האיזוק האלקטרוני.

10.       בשל תקלות חוזרות ונשנות בהפעלת האיזוק האלקטרוני בבית בו שהה העורר, הגישה המדינה, ביום 13.9.2012, בקשה לעצור את העורר מחדש, עד לתום ההליכים בעניינו. עוד טרם נידונה בקשה זו, הוגשה ביום 21.9.2012, בקשה דחופה מטעם המדינה לעיון חוזר בשחרורו של העורר לחלופת מעצר, על יסוד הפרת תנאי מעצר הבית. בהחלטה מיום 23.9.2012, קבע בית המשפט המחוזי כי אכן היו הפרות חוזרות ונשנות של תנאי השחרור ממעצר. זאת, בשים לב להתנהגותו של הערב, אשר יצא מדי פעם בפעם למכולת סמוכה או לבית הסמוך, והשאיר את העורר במעצר הבית ללא השגחה. ואולם, נקבע כי מדובר בהפרה שאינה מצוייה במדרג החמור ביותר, ובעיקרו של דבר, ההפרה היתה מצידו של הערב. משכך, נדחתה הבקשה למעצר מחודש של העורר, אך אותו ערב נפסל מלפקח על העורר וחולט סכום של 8,000 ש"ח מתוך ערבות העורר, כאות אזהרה ביחס להפרות בעתיד.

בהחלטתו, קבע בית המשפט המחוזי כי על העורר חלה חובת דיווח מיידית כאשר תנאי המעצר אינם מתקיימים, אף שלא באשמתו, כגון בשל קלקול באיזוק האלקטרוני, או על-ידי עזיבתו של הערב את המקום. כל זאת, בשים לב למסוכנותו הרבה של העורר בתיק זה.

הבקשה לעיון חוזר

11.     ביום 5.10.2012, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט, אשר הורתה לשחרר את העורר בתנאים מגבילים.